🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
יום הזיכרון של רבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר, חל בכ' בשבט — ולפי המסופר, תלמידיו העירו שהוא תמיד יוצא בפרשת משפטים, מפני שרבי ישראל היה זהיר מאוד בדיני ממונות שבין אדם לחברו, ופעל רבות למען שיפור המידות. שיעור זה בונה על שיטתו הידועה בקניין המידות, ומיישם אותה על תחום שרבים אינם מעמיקים בו כלל: לימוד יסודות ההודיה לה' בעיון ובשיטתיות, ולא רק ככלל כללי.
מגלה לנו רבי ישראל סלנטר עצה נפלאה: כיצד אדם קונה בנפשו דבר, להתרחק מעבירה או להעריך מצווה? ללמוד את ההלכה עם כל פרטיה ודקדוקיה, בעיון עמוק. "בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע, בָּרָאתִי לוֹ תוֹרָה תַּבְלִין" — הלימוד בעיון, בכל סעיפיה, הוא הפועל את התבלין הזה. אם אדם רק שומע כלל כללי, "טוב לעשות כך", זה לא ישריש כלום בנפשו. אבל אם ילמד את ההלכה השייכת למידה זו בעיון, כמו שלומד סוגיה בכל תחום אחר — לאט לאט ישריש קניין רב בנפש, עד שיהיה שווה בעיניו איסור ועושר, שלא לעבור על המידה הזו.
מסביר רבי ישראל סלנטר מדוע נהגו ללמד עם ילדים המתחילים ללמוד גמרא דווקא את מסכת בבא מציעא — "שור שנגח את הפרה". מדוע דווקא סוגיה זו? כדי לחקוק בנפשם, מגיל צעיר, שגם הבהמה שלך שהזיקה — אתה חייב עליה, וכל מיני דברים שגרמת — אתה חייב. תוקעים בנפש הילדים את הדברים האלה מתחילת חייהם, על ידי לימוד בעיון בסוגיה עצמה, ולא על ידי אמירת כלל כללי.
אם אדם רוצה להפנים בעצמו דבר, הוא חייב ללמוד את פרטיו ודקדוקיו — במיוחד אדם שהכוח החזק שבו הוא כוח השכל. אם הוא רוצה שהשכל ישפיע על הלב, צריך "וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" — ובמילה עצמה רמוז איך עושים זאת: שוב, שוב ושוב. ואיך לומדים שוב ושוב? לומדים את ההלכה עם כל פרטיה ודקדוקיה — לא רק "לא תזיק חייב" בשורה אחת, אלא סוגיה שלמה.
צריך האדם להשקיע לא רק בסוגיות נזיקין, אלא גם ללמוד לעומק את תפקידו בעולמו. איפה כתוב בתורה שצריך להודות לה'? למה צריך להודות? היכן רואים בתורה שהיא השקיעה בכך רבות? מה תכליתן של המצוות בכלל — האם הן כמו קניות שאוספים בשקית, או שיש להן תכלית מסוימת המובילה למקום אחד?
כותב הרמח"ל בהקדמת מסילת ישרים: מרבים בני האדם ללמוד תורה, מה שלא כתוב ולא הודעים בפועל — ורוב מרבי הישיבה גם הם לומדים מפני מיתוק החכמה שבלימוד, לא מתוך רדיפה אחר השלמות. "כאשר נמצא איש במאכלים ערבים המתוקים ונעימים ומבלה זמנו בם". רוב בני האדם לומדים כי הלימוד מתוק להם, כמו אוכל טעים — אך תכלית הידיעה, שהיא שלמות הנפש ורצון ה' יתברך, נשארת מעט מן המעט. הרמח"ל מצטער על כך מאוד.
שאלה: כתוב ברמב"ם, הלכות יסודי התורה: "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ — מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לדעת השם הגדול". אם כן, כל מי שרואה מעשי ה' צריך להגיע לאהבתו — אך למה עובדי גן חיות, המכירים כל יום מעשים ברואים ונפלאים, אינם בהכרח אוהבי ה'?
התשובה: כל שדברי הרמב"ם מובילים לאהבת ה', זה רק כאשר האדם מחפש את אהבת ה' — כשהוא בא לגן החיות מתוך רצון לראות בו את מעשי ה' הנפלאים, אז יגיע לאהבתו. מי שאינו מחפש, אינו רואה כלל את ה' במעשים, וממילא אינו מגיע לאהבה. כך גם בלימוד התורה עצמה: אף שהתורה מביאה לאהבת ה', זה רק כאשר האדם מחפש מאוד את אהבת ה', ולשם כך יושב ולומד תורה. לכן צריך האדם ללמוד וללמד את עצמו כיצד, על ידי לימוד תורה, זוכים להגיע לאהבת ה' — לא סתם ללמוד תורה מתוך הרגל, אלא לחפש בה במפורש את אהבת ה'.
כמה סעודות הודיה מלוות את חיינו — ברית מילה, פדיון הבן, בר מצווה, חתונה, קידוש לרגל שמחה — כולן סעודות תודה לה'. האם אנו יודעים לומר משהו על עניין ההודיה בהן, מעבר לכמה מילים כלליות? זה בדיוק היעדר הלימוד בעיון שעליו מתריע רבי ישראל סלנטר. לעתיד לבוא, לומדים חכמים, יתבטלו רוב הקורבנות ותישאר עיקר העבודה בקורבן תודה — ולכן ראוי להכין את עצמנו כבר עתה, על ידי לימוד יסודות ההודיה בעיון, כשם שמכינים עצמנו ללימוד הלכות הקורבנות לקראת בניין בית המקדש.